מאת: ד"ר אלון דהן
לפני כל אמירה עלי לומר, למען הגילוי הנאות: אני אינני אוהד כדורגל. אינני בקיא בחוקי המשחק, אינני שותף לאווירה, אין לי שמץ מושג מה ההבדלים בין הקבוצות, ולפיכך דברי לא יעסקו כלל ועיקר במשחק.
בין בית"ר לשאר הקבוצות
גילוי זה מרגע שירד מן הלב, מעמיד אותי כמתבונן מן הצד על חוויה אקסטאטית, יוצאת דופן וסוחפת. חוויה שאינני יכול לחוות אישית ואולם אין אני יכול להתעלם ממנה כלל ועיקר: האהדה. אוהדי הקבוצות משקפים בעיני את הכמיהה הקלאסית לאמונה, לשייכות, להזדהות, לגיבור מוגדר, לדגלים ולסמלים. ובנושא זה אני מבין דבר או שניים. מי שטען שחיים אנו בדור נטול אלוהים, נטול אקסטאזה דתית, נטול גיבורים ונטול שייכות קבוצתית, יכול בהחלט לבחון את הנחות היסוד שלו במגרשי הכדורגל. האוניברסאליסטים מקללים ומשמיצים בשם סמלי ודגלי קבוצתם, ובשם הערכים הפרטיקולאריים, המהווים איום לכינונו של העולם החדש אליו הם שואפים, והפארטיקולריסטים מתחזקים בתחושת השייכות שלהם כנגד האחר, השונה מהם והמגדיר אותם בעת ובעונה אחת. כל המאפיינים הללו נכונים באופן כללי והם חלים בצורה זו או אחרת כמעט על כל קבוצה, ישראלית או זרה. ואולם כל האמור אין בו כדי לתפוס את התופעה הייחודית שנקראת בית"ר ירושלים. או ליתר דיוק: אוהדי בית"ר ירושלים. בית"ר ירושלים הייתה והנה קבוצה יוצאת דופן בכך שיש לה ערך מוסף: אופיים של אוהדיה, אנרכיסטי ומרדני מחד ומוסרי מאידך. צודק ובעל שכל ישר מחד וחסר יכולת ביטוי מאידך. בריא, נאמן ועקבי ויצרי ורוגש בעת ובעונה אחת. האהדה לבית"ר איננה עוד רק אהדה למשחק, או לקבוצה המשחקת או אפילו למועדון. היא איננה רק סמל, היא מיתוס חי ונושם המכיל הרבה יותר מספורט גרידא. השותפים לאהדה זו חשים באווירה המחשמלת, הדתית, המיסטית והפוליטית של שייכותם. החיצוניים המתבוננים מן הצד יורים חיצי ביקורת, לעיתים תומכים ואולם אף פעם לא אדישים. ואכן נראה כי בעייתם של האנטי בית"רים היא הזהות הפוליטית והאופי האנרכיסטי של אוהדי בית"ר.
אנרכיזם אתי
האנרכיה אין מובנה כאוס ואי סדר. הזרמים האנרכיסטים בפילוסופיה מניחים כי קיים עיקרון פנימי המסוגל לכונן סדר טבעי. ללא כפייה חיצונית וללא כפיפות למוסדות. כמו נחיל דבורים. מבחינה זו באוהדי בית"ר ישנם מאפיינים אנרכיסטים מובהקים, ואינני מתכוון לאנרכיזם דלה שמטה של קבוצת אנרכיסטים נגד הקיום היהודי ונגד גדר ההפרדה. האנרכיסטים האנטי ציונים עוסקים בדמיון ובתדמיתנות. הם אוהבים את הפסון האנרכיסטי, אבל כשמתבוננים בהם מקרוב רואים שהם שליחים צייתניים של הממסד הדכאני והאנטי ציוני השולט ברוב מוקדי הכוח במדינה: תקשורת, ביהמ"ש העליון, האדמיניסטרציה האקדמית, ומעל לכל הוא שולט ברוב הארגונים הבלתי ממשלתיים הממומנים על ידי האימפריאליזם האירופי המתחדש. האנרכיסטים דלה שמטה מגיעים בלנד רובר ובמרצדס של אבא, מצוידים בציוד הגברה של הדי. ג'יי התורן ובלהקת מעודדים בני ובנות העדר חסר הדעת של אמני ישראשטין, כפי שכינה זאת קדאפי. הם קונים צידה ומזון לדרך, אוספים את בני בריתם מראשי ארגוני הטרור ועד נער זקן אישה הרה וחמור נוער, שיהיה מה להראות לעולם, עולים על אוטובוסים ממוזגים, ממומנים בכסף ממוסד למשעי, בעיקר ממקורות זרים כמו קרן פורד או האיחוד האירופי, חמושים בפליירים, פטישים וגרזיני שלום מייד אין ג'רמני, וקדימה להסתער על האויב הציוני. האנרכיזם הבית"רי שונה בתכלית. מדובר בקבוצה המונעת על ידי השקפה, אידיאולוגיה ורעיון. הבית"רים שייכים אמנם למועדון מסוים, אבל הם לא תלויים בו. הם אוהדים אותו אבל אינם כפופים להוראותיו. הם מעריצים את גידמאק אבל בשום אופן אין הם מתבטלים כלפיו. אלה אנשים שמגיעים ביוזמה פרטית לנקודות משותפות, ונפגשים בגוף ובנפש בצומתי חיים רעיוניים, פוליטיים ובאצטדיונים. בית"ר הציבה את עצמה כאופוזיציה לכל נטיותיו הדכאניות של הממסד הקסנופובי הממרר את חיינו מזה שני עשורים. בכל מקום בו חל כרסום הבית"רים מציבים חומה בצורה; בכל מקום בו חלה נסיגה הבית"רים מציבים כאלטרנטיבה את רוח הקרב וההקרבה. בכל מקום בו ניכרת הבגידה באנשים ובערכים, הבית"רים מציבים את אידיאל הנאמנות לקבוצה ולערכים באש ובמים. אכן, הם לעיתים לא נראים טוב. בעידן פוסט אידיאולוגי, א -מוסרי, אינדיווידואליסטי ובלתי מחייב, הבית"רים נראים כמה שפרס הגדיר בכתביו 'חלק מעולם האתמול', אותם כיסי שפיות הנלחמים על פיסות מצדה אחרונות, בכל דרך אפשרית, גם כזו שאיננה מקובלת על האנינים שבינינו. ואולי האנינים שבינינו צריכים לשאול את עצמם: גרינג והיטלר היו אנינים לא פחות מן האנינות הנדרשת מבית"ר. הם ניקו יפה יפה את הפה במפית, שמעו מוסיקה קלאסית והובילו אותנו לצליליה הענוגים אל הכבשן. אולי יש משהו מעבר לגילויי האנינות הללו או הפראות הבית"רית לכאורה, שנקרא מוסר.
פרגמאטיות פונדמנטליסטית מול פונדמנטליזם אתי
מדינת ישראל נטשה את הקיטבגים האידיאולוגיים של ז'אבוטינסקי, ברל ובן גוריון. כך הכריז ברוב חוכמה החוכם התורן של קדימה מר שיטרית כשקדימה עלתה לשלטון. מרגע שעשתה כן הציבה מפלגה זו את אידיאל המוביליות הפרגמאטית אל מול אויבינו האכזריים. האחרונים מצידם הציבו את אידיאל הפונדמנטליזם הנייח, דבר שהוביל לתנודה מתמדת של כל מדינאי ישראל אל עבר האידיאלים האסלאמו פשיסטיים הערביים. היום בפועל ישנה רשות טרור שבראשה מכחיש שואה, שסממניה הסמליים והחיצוניים שאובים כולם החל ממועל היד וכלה בהערצת היטלר מן האינוונטר הנאצי של שנות השלושים, שרבים מבניה נקראים בשם ראשון או שני היטלר, ושרוב רובה עסוקה בשיפור יכולת ההשמדה המכוונת כנגד כלל היהודים באשר הם. מול כת השטן הזו ישנה שורה ארוכה של מנהיגים, כולל רוה"מ ושרת החוץ שלו, אשר משבחים את 'המתינות' של אבו מאזן, כאילו מרגע שלבש חליפה הוא כבר איננו טרוריסט ואיננו מכחיש שואה. ותומכים בהמשך 'המחוות' שנועדו להעצים ולמקסם את יכולת הרצח של הערבים המכלים בנו את זעמם. קדושת הפרגמאטיות אל מול כת השטן האיסלמו פשיסטית הביאה את ראשי מדינת ישראל להידבק קצת במחלה האנטי מוסרית ההזויה הזו. יתר על כן, כל מי שכותב את האמת כפי שהיא, כל מי שרואה 'בשלום' מולך חדש המאיים לכלותינו עד עפר וליטול מאיתנו עוד ועוד 'קרבנות שלום', נחשב בעיני קובעי הנורמה בארץ למשוגע. יתר על כן, כל מי שאיננו מוכן להתפשר עם כת השטן, כדי שלא ידבק בו שמץ שטניות, מוגדר באחת אויב, פשיסט, מתנחל, הזוי, מתנגד שלום, אלים, מתלהם. הבית"רים קורצו מחומר אחר. הם לא ינוידו, הם לא יסונתזו, הם לא יתוכנתו, הם לא יעברו שטיפות מוח ואינדוקטרינציות ממוסדות. בכל מקום בו נתהוותה הערצה לטרוריסטים 'מתונים' ולמכחישי שואה שהם גם 'פרטנרים' ול'שלום' שהוא גם 'העצמת הטרור' הם יעמדו בצד השני! בכל מקום בו נוצרה 'החובה הקדושה' לעמוד דום לזכרו של מי שהוביל ויישם את פרוגראמת אוסלו, כשאין במקביל שמץ אזכור ממלכתי של כל אלפי קורבנות ההסכם הזה שנרצחו או שהפכו נכים, הם לא יעמדו לזכרו! בכל מקום בו גירוש יהודים מחבלי מולדת, כולל חבלי מולדת שחותם 1948 הקדוש חתמם, יעבור ללא מחאה הם ימחאו! בכל מקום בו הממשלה ונציגיה מדברים על 'קסאמים שמסמים', ועל 'לא נמגן עצמנו לדעת', מעבירים דלקים, חשמל ומקורות כסף ואנרגיה לחמס, מבלי ליטול אחריות על הנעשה בשדרות - אוהדי בית"ר יביעו את המחאה האנושית, המוסרית, כן - הבלתי מעודנת בעליל, אבל הכל כך צודקת! אל מול הניידות הפרגמאטית של השמאל אל עבר הפונדמנטליזם המושחת של הערבים, מציבים אוהדי בית"ר אופק מעשי מוסרי, אנרכיסטי, בלתי מרוסן ובלתי מעודן, אבל גם עוצמתי, נאמן, ציוני ויהודי וזה ללא ספק ראוי להערצה.
אילוף הסוררת
ראשי עם ושרים ואפילו הפטרון הכל יכול - גידמאק, מנסים לחנך את אוהדי בית"ר ללא הועיל. גידמאק חווה זאת כאשר האוהדים נכנסו למגרש כמה דקות לפני הסיום. השר מג'דלה יצא מייד בהכרזות מופרכות כהרגלו מהם ניתן היה ללמוד את המשוואות המוכרות של השמאל: בית"רי=ימני=אלים, מכאן מנציח השמאל את הסטריאוטיפ השגור: כל הימנים אלימים וחסרי חינוך. נו טוב, יהי חלקינו עם הבלתי מחונכים התומכים בקורבנות השלום ולא במחולליו, ואל יהי חלקינו עם המחונכים הרואים בערפאת פרטנר לשלום וחתן ראוי לפרס נובל לשלום. העמידה באצטדיון כששלטים בצהוב ושחור, שעליהם הכיתוב: 'שדרות באש ובמים', או שלטים אחרים המזכירים את פולארד ואת החטופים ששבו בארונות בינתיים, הופכים את בית"ר לתופעה יוצאת דופן. זאת לא עוד קבוצה עם אוהדים, זה נחשול חברתי המתנהל תוך נאמנות למערך מוסרי וערכי שרבים במקומותינו שכחו כבר מזמן. אבל הם לא מעודנים, הם לא עמדו דום. נו, הפגנותיהם אלימות מלאות התלהמות. אני זוכר את הכל וגם דעתי לא תמיד נוחה מהצורה, ושוב אני מקשה: כל מי שראה את יום ההלוויה המתועד של הראיס ערפאת לא יכול לשכוח ולא יכול לסלוח על חורבן הערכים, הצביעות וההתחסדות: קבוצת 'פעילי שלום', כולל אישים בולטים מן השמאל הישראלי, נדחקים לצידם של מנהיגי וראשי מדינות אירופה כשבתווך מתבדרת באור נגוהות בלוריתו הכסופה של אבנרי ושל בן בריתו הרעיוני האנטישמי קרטר, ומובן שמן הצד השני, הפרטנרים האמיצים מארגוני הטרור הערביים יורים וצורחים כמו חבורת מטורפים לעיניהם המבוהלות של הנוכחים. ממש חוויה של 'שלום', להבדיל כמובן מאוהדי בית"ר או מן החוויה שעולה בשבתות תרבות בהתנחלויות. כל צד והקואליציות שלו. אנשי בית"ר לעולם לא יעמדו שכם אחד עם ראשי הטרור ויגנו או יגרשו את אחיהם למען האויב. עם חילול זכרו הקדוש של רוה"מ מר יצחק רבין ז"ל, התראיינו כמה אוהדים. אחד מהם אמר כי ביום שבו ינהלו טכסי זיכרון לכל נרצחי אוסלו, שנרצחו בידי הערבים בנשק שרבין העביר להם, אולי הוא יסכים לעמוד דום לזכרו של רבין. אחר טען, שמזל שיש לנו מדינה כל כך קטנה, כך ניתן לקרוא לכל רחובותיה, עריה, בתי החולים שלה, מתקניה הצבאיים, בתי הספר שלה, מלונות כלביה וערסלי חתוליה על שם רבין. כבר אין בעיית אוריינטציה בארץ המופלאה הזאת. בכל מקרה הזדהותם של אוהדי בית"ר נתונה לקורבנות השלום ולא למחולליו, למגורשים ולא למגרשים, לבונים ולא למחריבים, ואין הם מחויבים לתדמית האנינה של תומכי ערפאת.
התנגשות הקואליציות
חבר קרוב ואוהד בית"ר אמר לי שהוא ושותפיו ליציע מזהים שתי קואליציות על מסלול של התנגשות. הקואליציה האחת מבוססת על השמאל הישראלי כולו, חלקים מקדימה ואפילו מן הליכוד, והקואליציה השנייה מזוהה יותר עם האגף המורד והאנרכיסטי של הציבור הישראלי. בקואליציה הראשונה ניתן לזהות תמימות דעים ערבית שמאלית בשורה של נושאים: הערבים בעד מדינת כל אזרחיה וחלק גדול מן השמאל תומך בכך כשלב ראשון לחתימת הפרק הציוני של המדינה. הערבים, בעד ביטול חוק השבות ורבים מאוד בשמאל תומכים בביטול חוק זה. הערבים ובכלל זה ארגוני הטרור תומכים בפירוק ישראל מנשק גרעיני וכך גם השמאל ובראשם אישים מרכזיים כמו בן עמי, ביילין, בורג ואפילו פרס. הערבים סבורים שעל ישראל להגיב באיפוק אל מול נחשולי הטילים והאלימות שלהם וכך גם השמאל הישראלי. הערבים תומכים בשחרור רוצחים דוגמת ברגותי וכן פואד בן אליעזר, עמיר פרץ ואחרים. השמאל הישראלי רואה במתיישבים מטרד ואפילו אויב וכך גם הערבים. השמאל הישראלי בעד עצירת המשך ההתיישבות היהודית בגליל, בבקעה, בגדה ובוודאי ברצועה וכך גם הערבים וראשי ארגוני הטרור. הערבים רוצים את ירושלים וברק נתן להם אותה. מספרו של רונן ברגמן, 'והרשות נתונה' עולה כי ארגוני הטרור כולם מעורבים בכסף ובאיסוף חתימות אזרחים ערביים למען מפלגות השמאל. עוד עולה כי הערבים בעד חימוש רשות הטרור הפלשתינאית וכך גם השמאל הישראלי. הערבים בעד גירוש יהודים מאזורי המחלוקת ויצירת מרחב מטוהר מיהודים, וכך גם השמאל הישראלי. בשולי השמאל הישראלי אוספים חומר ומוסרים לבית הדין הבינ"ל בהאג וכך תומכים בזה גם האיראנים וראשי החמס. קציני צה"ל וראשי המדינה נתבעים בחו"ל על פשעי ההגנה על עם ישראל בידי ראשי ארגוני השמאל הישראליים ובני בריתם הערבים. מנהיגי 'תנועות השלום' המרכזיים היו לחומת מגן אנושית לראשי סינדיקט הטרור והפשע במוקטעה לצד בני בריתם הערבים. פעילות 'שלום' בולטות דוגמת טלי פחימה מביעות תמיכה גלויה בטרוריסטים דוגמת הרוצח שביצע את הפיגוע במרכז הרב. איש איננו חסין עוד מפני השמאל ובני בריתו. ארגוני שמאל לצד ראשי ארגוני הטרור מעורבים בהגשת תביעה נגד החייל שירה במחבל המתאבד בפיגוע הטרקטור בירושלים. תביעה זו יש לציין ממומנת בחלקה מכספי התרומות של האיחוד האירופי. אלו הם רק מקצת מעללי הקואליציה הממוסדת העומדת נגד קואליציה של גורמים בלתי מאורגנים ובלתי ממומנים שאוהדי בית"ר מהווים חלק חשוב ממנה. בקואליציה השפויה והמוסרית אפשר למצוא זמרים כמו בניון ואריאל זילבר. המשוררת נעמי שמר ז"ל. סופרים מורדים כמו מגד ואחרים זעיר פה וזעיר שם. רבנים בעיקר מחב"ד. גורמי צבא שונים ובראשם חטיבת 'גולני' שלא השתתפה בגירוש היהודים ועוד. העניין הוא שאת הממסד הזה, לדעת אוהדי בית"ר, אי אפשר לנצח בכלי המשחק שלו. לא בפוליטיקה ולא בהשתתפות במשחק הפוליטי כי אם בהתאגדות חוץ ממסדית, אנרכיסטית שתחזיר לנו את צלמנו המוסרי, את זהותנו האמיתית ואת יסודות הקיום החיוניים כל כך לדור ילדינו היורש מאיתנו את מורשת הטרור והרצח שייבאנו לארץ ישראל ברוב טיפשותנו.
